#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	חיטין שנפלו לים ולא נתבקעו, האם מותר למכור אותם 1) לישראל 2) לגוי?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-fb4f1234378512c964337ccf01fe64961f1ea5e3.jpg"">"	סימן תסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם החיטין ניכרים שהם חמץ?	"כתבו הר""ן והעולת שבת דעדיין אסור למכור הרבה לגוי דחיישינן שמא יטחן אותם ולא יהיו ניכרים, אבל הטור משמע דאם החיטין ניכרים שהם חמץ מותר למכור הרבה לגוי, וביאר המג""א (ריש סימן) דלא חיישינן שיטחון אותם דהרי אמרינן לעיל (סי' תנ""ג סע' ד') דלכתחילה לא יקח קמח מן השוק אלא בשעת הדחק, והקשה עליו הח""י (ס""ק א') היינו רק למצות מצוה אבל לשאר ימות הפסח מותר ליקח קמח מן השוק, ועוד הקשה דליחוש שמא יקח הקמח ממנו לשהותו עד אחר פסח, אלא ביאר דהח""י דהטור באו לומר דאע""פ שאינו ניכר כ""כ שהוא חמץ אפ""ה צריך לחוש לחמץ ואסור למכור הרבה לגוי, וכ""ש כשהוא ניכר שהוא ודאי חמץ פשוט דאסור למכור הרבה לגוי. והמ""ב (ס""ק א') הכריע דבמקום הדחק יש להקל למכור הרבה לגוי [דלגבי החשש שמא דעתו להשהותו יש לסמוך על הביטול דכל חמירא וכו' (שעה""צ ס""ק ב') [וגם יש שיטת א""ר בשם זקנו דס""ל דהוי רק ספק חמץ (מ""ב סי' תנ""ג ס""ק כ""ד)], ולגבי החשש למצות בשאר ימות הפסח י""ל דישראל קדושים הם ונהגו להחמיר שלא ליקח מן השוק אפי' לשאר ימות הפסח וכמ""ש המ""ב לעיל (סי' תנ""ג ס""ק כ""ה), וכן מדויק במ""ב כאן דכתב ""למנהגנו"" (ר""י באק)]<br> "	סימן תסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה מותר למכור מעט לגוי?	"הכס""מ פי' מפני שתלינן שקונהו לצורך ביתו ולא יחזור וימכרנו לישראל [וכן משמע מתשובת מהרשד""ם (מובא בסוף המג""א)], והשיג עליו המג""א (ס""ק ב') כמה קושיות, א' א""כ למה צריך להיות שהוא יכול לכלותה קודם פסח, ב' כשנפל יין נסך על החיטין למה אינו מותר למוכרם לגוי מעט מעט, ג' למה אסור למכור כדי ביצה של נבילה לגוי, ד' למה קמח שהתליעו אסור למכור לגוי, אלא פי' המג""א דהוי כמו ס""ס, ספק אם הגוי יאכלנו, ואפי' אם ימכרנו לישראל שמא יאכלנו קודם פסח, ולפיכך היתר זה שייך דוקא בחמץ דהוא היתר אבל בדבר איסור כגון יין נסך ונבילה ותולעים אסור בכל אופן למוכרם לגוי, והמ""ב (ס""ק ד', שעה""צ ס""ק ו') מבואר כהמג""א [והקשה רע""א אפי' בחמץ מרובה הוי ס""ס, שמא אינו חמץ, ושמא לא ימכרנו לישראל, ותי' דספק הראשון הוי בגוף החמץ וספיקו לחומרא וממילא אח""כ הוי רק ספק אחד]"	סימן תסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר למכור לגוי מעט חיטין שהחמיצו בערב פסח בשעה חמישית?	"לפי מאי דקיי""ל כהמג""א (ס""ק ב') דחיישינן שמא יחזור וימכרנו לישראל לכאורה יהא אסור, ומ""מ כתב הח""י (ס""ק ד') דבמקום הפסד מרובה מותר למכור לגוי שיודע ומכירו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר פסח ואז ליכא למיחש למידי ומותר למכור לו אפי' דגן הרבה (מ""ב ס""ק ג') {וכל זה בדגן שאינו ניכר כ""כ שהוא חמץ אבל פשוט דחמץ גמור מותר למכור לגוי דליכא למיחש שישראל יחזור ויקחנו ממנו}"	סימן תסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כשנפלו החיטין לים אמרינן שהם אסורים אע""פ שלא נתבקעו, מאי שנא מלתיתה דאמרינן דאינם אסורים אלא אם כן נתבקעו?"	"1) הטור הביא מרבינו אפרים דשאני לתיתה דעסיק בה ולא אתי לידי חימוץ משא""כ הכא מינח נייחי [וכן פסק המחבר (מ""ב ס""ק ח')]<br>2) הרא""ה תי' דהכא מיירי בחיטין דאית בהו ציריא על כן לא בעו ביקוע משא""כ לתיתה מיירי בשעורין [אבל מסתימת המחבר משמע דאין לחלק (ביה""ל ד""ה דגן)]<br>3) הר""ן תי' דחיישינן שמא קצת חיטין מבוקעות ויש לחוש שמא ימכרנו לישראל א""נ כולם נתבקעו ויטחנם וימכרם לישראל<br>4) הגהות מיימוניות הביא מיראים דהכא חיישינן דנפלו למים מרובים משא""כ בלתיתה הוי רק מעט מים [וה""נ מסתימת המחבר משמע דאין לחלק (מ""ב ס""ק ו'), מ""מ כתב הביה""ל (ד""ה דגן) דמבואר בב""ח ופר""ח ובית מאיר דבדיעבד במקום הפסד מרובה יש מקום להקל במעט מים]"	סימן תסז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מאי שנא מסע' ט' דאמרינן דאם נמצאו חיטין בתוך התבשיל אינם אוסרים אלא אם נתבקעו ממש אע""פ שהתם נמי מינח נייחי?"	"בתחילה תי' הח""י (ס""ק ז') דלקמן בסע' ט' מיירי בתבשיל והוי כמו חליטה אלא שיש לחוש שמא היה במים קודם רתיחה, ועוד תי' הח""י (שם) והוא עיקר דתבשיל הוי רק תערובת משהו דרבנן ולהכי לא מחמרינן כולי האי, וכ""כ השעה""צ (ס""ק י')"	סימן תסז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם בחיטין 1) נתבקעו 2) קרובות להתבקע 3) נתרככו 4) עדיין הם קשים?	"1) הוי חמץ 2) קיי""ל כמר עוקבא דה""נ הוי חשש חמץ 3) מבואר ברמ""א לקמן (סע' ט') דה""נ יש להחמיר דאין אנו בקיאים מהו נקרא קרובות להתבקע (שעה""צ ס""ק י""א) 4) המ""ב (ס""ק ז') הביא מכמה אחרונים דה""נ צריך להחמיר, ותמה עלייהו בשעה""צ (ס""ק י""א) הרי אנו בקיאים כשהם קשים ממש דאינם בכלל קרובות להתבקע ולמה נחמיר, ותי' דאפשר דכיון דמינח נייחי אסורות אע""פ שאינם נתרככו כלל, א""נ יש לחוש שמא ימצא איזה גרעינים שהם רכים ואין ששים כנגדם, והשעה""צ מסיים דכשהם קשים מותר למוכרם לגוי [דלא כח""י (ס""ק ז') דמחמיר אף בזה]"	סימן תסז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשנפלו החיטין במים, מה הדין אם עדיין לא שהו כשיעור מיל?	"כתב המג""א (ס""ק ד') דאפי' בפסח מותר למוכרו לגוי, והוסיף המקור חיים (חידושים ס""ק ח') דוקא ע""מ לאכול תיכף כדי שלא לבוא למכור לישראל (מ""ב ס""ק ט', שעה""צ ס""ק י""ד) {ויש לעיין למה נאמן הגוי לומר שהוא יאכלו מיד, ובאמת המקור חיים בביאורים (ס""ק ג') ביאר דהחמץ בטל אלא שאסור לבטל איסור לכתחילה, ועל זה אמרינן דהוי קודם שנעשה חמץ ואינו איסור}"	סימן תסז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בגוי שאמר שהחיטין לתותים 1) בסתם גוי 2) בגוי שמחוזק בעיניו להיות נאמן?	"1) אם הוא תחת ידו נאמן אפי' כשאינו מסיח לפי תומו (שעה""צ ס""ק ט""ז), ואם אינו תחת ידו אינו נאמן אפי' במסיח לפי תומו (מג""א ס""ק ד', מ""ב ס""ק ט') 2) נאמן אפי' כשאינו תחת ידו ואפי' כשאינו מסיח לפי תומו (מג""א שם, ש""ך יו""ד ס""ס ט""ז, מ""ב שם) {נמצאת דאין חילוק בין דיבור בפירוש למסיח לפי תומו, אכן הערוה""ש (סע' ה') מחמיר בכל אופן במסיח לפי תומו}"	סימן תסז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נפלו על החיטין 1) מעט גשמים 2) הרבה גשמים?	"1) אם יודע מקומו יגרוף החיטים עליונים ומותר לאכול השאר (טור סי' תס""ו, מ""ב ס""ק י') 2) כתב הרמ""א דאותן שנתלחלחו אסורות, והשאר מותר לשהותן משום ס""ס [ספק אם ירדו עליהם גשמים, ספק אם נתחמצו], אבל עדיין הם אסורות באכילה, והקשה הט""ז (ס""ק ד') למה לא מהני ס""ס להתירו באכילה, ותי' דכיון דאין הפסד בשהייתן עדיף שלא לאוכלם אבל במקום הפסד או מניעת שמחת יו""ט מותרות באכילה (מ""ב ס""ק י""א) [והגר""א (ס""ק ה') ביאר חומרת הרמ""א דלא מהני ס""ס משום דהוי דבר שיש לו מתירין, אבל כתב השעה""צ (ס""ק י""ט) דהמחבר לעיל (סי' תמ""ז סע' ב' וסע' ג') אינו משמע כן דכתב דחמץ הוי דבר שאין לו מתירין מפני שחוזר ונאסר בשנה הבאה והרמ""א שם אינו חולק עליו, והשעה""צ מסיים דבודאי יש להקל במקום הדחק {ועי' במ""ב לעיל (סי' תנ""ג ס""ק כ') דמחמיר בספק חמץ דרבנן בפסח, וביאר ר""י באק דבאמת צ""ב למה זה מקרי דבר שאין לו מתירין הרי יש לו זמן של היתר, וי""ל ע""פ הר""ן בנדרים (נ""ב ע""א) דדבר שיש לו מתירין יש עליו שם של היתר ואינו בטל, וזהו דוקא אם יש לה היתר לגמרי אבל אם חוזר ונאסרה לשנה הבאה אין עליו שם של היתר וממילא בטל, וסברא זו שייך דוקא לגבי ביטול אבל לגבי ספק דרבנן לקולא עדיין הוא איסור קל דיש לה זמן של היתר וממילא מצי למימר דאזלינן לחומרא, על כן הכא כתב המ""ב כאן דלכתחילה אזלינן לחומרא במקום ס""ס [וכמ""ש ביו""ד סי' ק""י דיש מח' גדולה בס""ס בדבר שיש לו מתירין], ולעיל (סי' תנ""ג) הוי רק ספק אחד על כן אזלינן לחומרא בספק אחד}, אכן הערוה""ש (סע' ד') ביאר חומרת הרמ""א דספק השני אינו ספק גמור דמסתבר שהחמיצו, ורק כשנפלו קודם פסח מקילין לגבי שהייה דמדאורייתא סגי בביטול, ולפי""ז כשנפלו בפסח לא מהני ביטול וצריך לבערו, ועוד נראה לר""י באק דמשמע מב""י דלגבי אכילה דהוא איסור כרת ואיסור משהו לא מקלינן בס""ס משא""כ לגבי איסור שהייה דאינו כרת ולא משהו מקלינן בס""ס, וכן מצינו במ""ב לעיל (סי' תל""ט ס""ק ו') דלא אזלינן בתר רוב [דאיתא קמן] לגבי אכילה]"	סימן תסז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחטין שבאו בספינה?	"הטור הביא מבה""ג דאם הם לחות או נשתנו מראיתן אסורות וצריך למוכרם קבא קבא [שאסורות אפי' להשהותן (מ""ב ס""ק י""ג), וע""ע בערוה""ש (סע' ז') דמצדד להקל להשהותן אם רק נפלו עליהם מים ועדיין הם קשים ולא נשתנו מראיהן, וגם מצדד להקל אם לא נשתנו מראיהן הרבה אלא מעט], ואם הם יבשות וקשות ולא נשתנו מראיתן אחזוקי איסורא לא מחזקינן [כמ""ש בגיטין (ל' ע""א) דלא חיישינן למיתה אע""פ דמיתה שכיחא (גר""א ס""ק ו')] ומותרות באכילה (מ""ב ס""ק י""ד) [אבל לא למצות מצוה (חת""ס)], אמנם כתב הבית מאיר דזהו דוקא אם החטין היו למעלה ומכוסות אבל אם היו בתחתית הספינה במקום שתמיד הוא מלא מים וגם למעלה היא מפורעת ומצוי שהגשמים יורדים עליהם וגם המלחים מגביהים תמיד המשוטות וניתז עליהם מים בודאי אסור לקנות לכתחילה חטין אלו, ובדיעבד במקום הפסד מרובה יש להקל בזליפה מועטת [וכמ""ש הביה""ל (ד""ה דגן)] אבל אם היו שרויים במים אין להקל אפי' אם לא נתבקעו אלא אם הם בטלות בששים (מ""ב ס""ק י""ד), ואין זה כמבטל איסור לכתחילה דהרי הוא מכוין רק לטחון החיטין (שעה""צ לעיל סי' תנ""ג ס""ק כ""ג)"	סימן תסז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בסתם חטין שנשתנו מראיתן?	"כתב הפמ""ג (מש""ז ס""ק ה') דהם מותרות באכילה כשאין לו אחרים (שעה""צ ס""ק כ""א)"	סימן תסז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשנה שרבו גשמים והיו שבלים שבערימה שהצמיחו?	"אפ""ה אין חוששין בשאר החטין שבערימה דאזלינן בתר רוב שאין מחמיצין (ב""י בשם הרשב""א, מג""א ס""ק ה') {ואע""פ שאמרינן לעיל (סי' תל""ט ס""ק ו') דלא אזלינן בתר רוב להתיר באכילה, י""ל דהתם מיירי ברובא דאיתא קמן משא""כ הכא מיירי ברובא דליתא קמן}, אבל פשוט דאלו שהצמיחו אסורות וצריך ששים כנגדם (מ""ב ס""ק ט""ו), וכ""כ הערוה""ש (סע' ט') שצריך רב המכשיר לראות שיש ששים כנגדם ובלא הכשר אין משתמשים בקמח פסח"	סימן תסז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בערימה שראינו שנפלו עליהם גשמים?	"כתב הרשב""א דתלינן להקל בשבלים שבבטן שיש להם ס""ס, שמא לא נכנסו מים לתוכן, ואפי' אם נכנסו מים שמא לא החמיצו [והקשה הט""ז (ס""ק ה') מאי שנא מרמ""א לעיל (סע' ב') דמשום ס""ס לא התיר לאכול אלא לשהות, והשעה""צ (ס""ק כ""ד) הביא תירוץ דהכא מיירי בשבלים שהם קשים והעליונים הוו כגג וכיסוי וניכר שלא ירדו מים לאמצעית הגדיש, ועוד כתב השעה""צ דאפי' לעיל הרבה אחרונים הקילו במקום הדחק אף באכילה]"	סימן תסז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגשמים ירדו על השקים?	"כתב המ""ב (ס""ק ט""ו) בשם החיי""א דאם החטין נתלחלחו אסורות בפסח וצריך להזהיר הלוקחים על זה, וגם צריך להזהיר המוכרים שימכרו אותם לגוים קודם זמן איסורו"	סימן תסז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחטין שהיו נעצרים בבורות?	"כתב השיורי כנה""ג דמותר לקנות אותם אם לא נשתנו מראיהן ואינם לחות (מ""ב ס""ק ט""ז) {ואין זה דומה לסע' ז' דהכא מיירי כשהוא מוציאן מן הבור ורואה אותם שלא נשתנו מראיהן משא""כ בסע' ז' מיירי כשהוא מניחן בבור}"	סימן תסז סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם דגן יכול להיות חמץ כשהם מחוברים?	"מבואר בגמ' פסחים (ל""ג ע""א) דאפשר למחובר להחמיץ, וכתב הרשב""א דהיינו דוקא אם נתבשל לגמרי, אבל כתב המאמר מרדכי בשם רבינו מנוח דזהו דוקא ע""י גשמים מרובים אבל בזליפה מועטת לא חיישינן ומותר אפי' למצות מצוה [דאגב מדלייהו לא מחמצי (שעה""צ ס""ק כ""ה)], והשע""ת (ס""ק י""ב) הביא משו""ת מעיל צדקה (סי' ס""ט) דגשמים מרובים הוי גשם חזק שמפיל הקשים והשבלים לארץ והגשמים מזלפין עליהם בחוזק וכמאן דמנחי כבושים בכלי מלא מים דמי אבל אם אינו חזק כ""כ אין להחמיר אם לא שאנו רואים שהם מבוקעים, והביא ראיה מדלא איצטריך שימור משעה שנגמרו במחובר, וגם הטל אינו אוסרם, והמ""ב (ס""ק י""ח) משמע דמסתפק אם מקלינן כהמעיל צדקה"	סימן תסז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מתי ראוי לקצור הדגן למצות?	"המ""ב (ס""ק י""ז) הביא מחיי""א דחרדים נוהגין לשמור המצות משעת קצירה ולפיכך קוצרים אותם בעוד שהם לחין קצת, אמנם כתב הערוה""ש (סע' י') שלא יקצרם כשהם ירוקים ממש דאז הם קשים לטחינה ולישה וגם יש בהם לחות הרבה ונוחין לבוא לידי חימוץ אלא ימתין עד שיהיו לבנים אבל לא יתייבשו לגמרי, והקיצור שו""ע (סי' ק""ח סע' א') כתב שנכון לקצור בעוד שיש בהן עוד קצת מראה ירקות, ועוד כתב החכמת אדם (הל' פסח שאלה י""ח) בשם הגר""א דיקצור לאחר חצות היום כדי שלא יהא טל עליו [וכעין זה מצינו בפסקי תוספות מנחות (אות ר""ח) דכתבו שקוצרים כשהשמש זורח]"	סימן תסז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם חוששין שירדו עליהם גשמים בשעת הקצירה?	"כתב הערוה""ש (סע' ג') דלא חיישינן לזה שבדרך כלל אינם קוצרים בשעת הגשמים כדי שלא יתקלקלו"	סימן תסז סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחטין שמקצתן מבוקעות ומקצתן אינן מבוקעות?	"כתב הב""י בשם תשובת הר""ן (סי' נ""ז - נ""ט) שהמבוקעות אסורות, והאינן מבוקעות מותרות [כשאינם לחות (מ""ב ס""ק כ')] דמצוי שאין המים נכנסים לאמצעות כלל וליכא ריעותא בהם כלל [ואינו מקיל לטחון אותם ביחד דהוי מבטל איסור לכתחילה], ומ""מ כתב החיי""א דצריך לברר המבוקעות מהם או שיהיה עכ""פ ששים כנגדם (מ""ב ס""ק י""ט) [ועי' בשד""ח (מערכת חמץ ומצה סי' י' אות ד') דמאריך כיצד לבדוק, וכפשוטו אם נמצא ששים ג' פעמים סגי]"	סימן תסז סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש לו בור מלא חטין ומסתמא יש בה לחלוחית?	"כתב תשובת הרשב""א המיוחסת להרמב""ן דאם הוא רק חשש בעלמא שמא נתבקעו יש בה ס""ס להקל [שמא לא החמיצו, שמא נפסלו מאכילת כלב], ועוד הוי כמו נפלה עליו מפולת, ולפיכך סגי בביטול בעלמא (ב""י, מ""ב ס""ק כ""א), והרשב""א מסיים דבודאי מהני למכור הבור לגוי במכירת חמץ, וכתב הערוה""ש (סע' י""א) דכן נוהגין [ועי' לעיל סי' תל""ו סע' א' ברמ""א]"	סימן תסז סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם זרע חטין סמוך לפסח?	"כתב שו""ת חת""ס (או""ח סי' ק""ד) דהוי ספק אם נפסלו מאכילת כלב קודם פסח ולפיכך טוב לכוללם במכירת חמץ לגוי, ויש מקילין לסמוך על הביטול לחוד (עי' פסק""ת אות ב')"	סימן תסז סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדבש?	"הראב""ן מקיל דלא חיישינן שעירב בו קמח, ועוד כתב הב""י דאפי' אם עירב בו קמח הוי מי פירות דאין לחוש שעירב בו קמח ומים דזהו חשש רחוקה, ואפי' אם חושש שמא עירב בו קמח לתותה מ""מ כתב הרא""ש הרי הוא בטל קודם פסח, ועוד הביא מרבינו יונה שהדבש מהפך האיסור להיתר [והשיג עליו הרא""ש (ברכות פ""ו סי' ל""ה) דדבר זה צריך ראיה, ועוד הקשה הערוה""ש (סע' י""ב) מירושלמי פסחים (ספ""ב) דאינו מהפך החמץ, ותי' דאפשר דאינו מהפך אלא לאחר זמן רב א""נ התם מיירי בדבש תמרים], וכן פסקו הטור ושו""ע דמותר לאכול דבש של גוים בפסח [והמ""ב (ס""ק כ""ג) הביא דיש סוברים דלפי המחבר רק מותר לאוכלו בעין ולא ללוש בו בקמח דדרכן להתערב בו מים כשמוציאים השעוה מהדבש ונמצאת דהוי מי פירות עם מים], אכן המרדכי מחמיר שלא לאכול דבש, וכן פסק הרמ""א [וממג""א (ס""ק ו') משמע דפליגי אי חיישינן לקמח לתותה], וכן נקט המ""ב (ס""ק כ""ב וס""ק כ""ד), ואין לומר דהחמץ בטל וכמ""ש הרא""ש דהתם מיירי כשנתערבו קודם פסח והכא מיירי כשנתערבו בפסח."	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	דבש שבא בחביות מן הכוורת, האם מותר לאוכלו בעין?	"הרמ""א כתב דנוהגין להקל כיון דמעורב בו השעוה אין דרכן לזייף [דלא כמג""א (ס""ק ז') דס""ל דהרמ""א לא התיר אלא לערב הדבש לתוך המשקה (ח""י ס""ק י""ז, שעה""צ ס""ק ל""ג)], אבל המג""א (ס""ק ז') הביא מב""ח דיש נוהגין להחמיר דחוששין דאתי לאחלופי [וכן ראינו ב' מנהגין אלו בב""י ודרכ""מ (ס""ק ב' - ג')], והכריע המ""ב (ס""ק כ""ה) דדבר זה תלוי במנהג המקום ובמדינתינו המנהג להקל"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדבש שבא עם החדרים הקטנים שלם שעדיין לא נתרסק הכוורת?	"בזה כו""ע מודו דמותר לאכול דלא שייך אתי לאחלופי (מג""א ס""ק ז', מ""ב ס""ק כ""ה, שעה""צ ס""ק ל""ז) [ודלא כהב""ח דס""ל דה""נ אתי לאחלופי (פמ""ג א""א ס""ק ז', שעה""צ ס""ק ל""ז)], וה""ה בדבש הטוב שזב מעצמו ואין בו שום תערובת מפני שמעט תערובת יקלקלנו (ערוה""ש סע' י""ד)"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם מותר לעשות משקה מע""ד מדבש שבאים 1) מחביות גדולות שיש בהם שעוה 2) מחביות קטנות שאין בהם שעוה?"	"1) לפי הרמ""א דמקיל בדבש בעין כ""ש דמקיל לעשות מע""ד, וכתב הט""ז (ס""ק ו') דמותר לעשותו אפי' בפסח משום שמחת יו""ט אם אין לו משקה אחרת {וצ""ב למה דוקא כשאין לו משקה אחרת} 2) כתב המ""ב (ס""ק כ""ה) דלפי הרמ""א אסור לאוכלו דחיישינן שמא נתערב בו קמח, ואפי' לעשות ממנו מע""ד אינו מותר בפסח דאיסורו במשהו אבל מותר קודם פסח, אכן הב""ח מחמיר אפי' קודם פסח דחושש שנתערב בו הרבה קמח ולפיכך אינו מותר אלא כשיש ששים כנגד הקמח, ולמעשה כתב המ""ב (ס""ק כ""ה) דנוהגין להקל לעשות מע""ד קודם בפסח דתלינן שהקמח יתבטל קודם פסח [אם לא שידוע שנתערב בו קמח הרבה], ומ""מ המחמיר שלא לעשות מע""ד אלא מחביות גדולות שיש בהם השעוה תבא עליו ברכה"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במקום שנותנין חמץ בכוורת בשעת רדייה?	"מותר לעשות ממנו מע""ד קודם פסח {ולכאורה יש מקום להחמיר וכמ""ש למעלה}, ואסור לאוכלו בעין (חיי""א, מ""ב ס""ק כ""ה), והשעה""צ (ס""ק מ""א) מסתפק אם מהני בה סינון דאע""פ שמבואר לעיל (סי' תמ""ז) דא""א לסנן פת ממי דבש התם מיירי בודאי והכא הוא חשש בעלמא."	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בפירות יבשים?	"יש נוהגין להחמיר שחוששין שמא נתייבשו ע""י קמח או בתנור אצל הפת, ויש נוהגין להקל דאינן נעשין ע""י קמח או אצל הפת, והכריע הרמ""א דהכל תלוי במנהג המקום (מ""ב ס""ק כ""ו), והרמ""א עצמו נהג להחמיר אלא אם ידוע שנתייבשו בלא חשש חמץ [כגון בשמש או בתנור לאחר שהכשירו (מ""ב ס""ק כ""ח), דלא כמג""א (ס""ק ח') דמקיל אפי' קודם שהכשירו דהוי נ""ט בר נ""ט דהתירא ומקיל הכא דהוי רק ספק איסור], ועוד כתב הרמ""א דביו""ט אחרון נוהגין להקל {ולכאורה אין מקום להחמיר בזמנינו דאפי' אם בא ממקום שנהוג בו איסור היינו משום שבאותו מקום נהגו לייבשו ע""י קמח וכדומה אבל הכא שאין מייבשין כך ליכא מנהג להחמיר, וכן מבואר מרמ""א דהוא נהג להחמיר ואפ""ה היה מקיל כשהיה ידוע שנתייבשו בלא חשש חמץ}"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	במקומות שמחמירים בפירות יבשים, האם מותר לעשות מהם משקה?	"המג""א (ס""ק ח') הביא דיש נוהגין לשרות הפירות בפסח כיון דאינו אלא חשש בעלמא [ואפ""ה אינם מבשלים הפירות בפסח דע""י בישול נקלט טעמם במים יותר], אבל יש מקומות שמחמירים אפי' על שרייה בפסח אלא צריך לעשותו קודם פסח, ועל כן מייעץ הפמ""ג (א""א ס""ק ח') לסנן המשקה קודם פסח להוציא הפירות דאפי' אם נתערב מעט קמח בתוך המשקה בטל בששים (מ""ב ס""ק כ""ז), והמקיל כמג""א לשרות הפירות בפסח אין למחות בידם (שעה""צ ס""ק מ""ז)"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין 1) בהו""ט צוקער, צוקער שבא ממדינת קנדי""א 2) בצוקער העשוי דק דק 3) בבלילות צוקער שמחפין בהם מיני פירות?"	"1) בדרך כלל אין מערבין בתוכו קמח ואפ""ה לכתחילה נהגו למוכרו לגוי קודם פסח [וממ""ב (ס""ק ל""א) משמע דלא נהגו למכור הצוקער שבא מקנדי""א רק נהגו שלא לאוכלו כדי שלא יבואו להקל בבלילות צוקער], אבל בדיעבד מותר לאחר פסח וגם מותר ביו""ט אחרון של פסח (מג""א ס""ק ט', מ""ב ס""ק כ""ט), וה""ה דמותר לחולה שאין בו סכנה אם אין לו צוקער אחר (פמ""ג א""א ס""ק ט', שעה""צ ס""ק נ""ד) 2) יש בו יותר חשש חמץ ואסור להשהותו, ובדיעבד אם לא מכרו מותר לאחר פסח {אבל משמע דאסור ביו""ט אחרון של פסח, ונמצאת שדינו כמו בלילות צוקער} (מ""ב שם) 3) בודאי יש בהם חשש חמץ ואסור להשהותם וגם אסורים ביו""ט אחרון של פסח (מ""ב שם), וה""ה במה שאנו קורין צוקער קנדי""ל [שמבשלים אותם בכלים חמוצים (שעה""צ ס""ק נ""ג)] [ואין זה דומה לצוקער קנדי""ל דרמ""א (מ""ב ס""ק ל""א)], ובדיעבד אם עבר והשהה אין לאסרו אחר פסח דיש בה כמה ספיקות (מ""ב ס""ק ל""א) "	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בצוקער שכתוב עליו הכשר מרב?	"פשוט שכשר לכל ימי הפסח (מ""ב ס""ק כ""ט), וכתב הערוה""ש (סע' ט""ו) אע""פ שבזה""ז כל הצוקער נעשה ע""י קיטור ואין בו חשש חמץ מ""מ נוהגין להחמיר שיהיה רב המכשיר על הצוקער המיוחד לפסח"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בכרכום 1) באכילה 2) בשהייה 3) בתערובת?	"1) כתב הרמ""א דנוהגין שלא לאכול כרכום בפסח מפני שמערבין בהם סולת ושאור להעמיד מראיתן, והוסיף המג""א (ס""ק י') בשם הלבוש דאפי' הכרכום שגדל בגינת ביתו וידוע שלא נתערב בו חמץ אסור משום מראית עין כיון שאינם מצוי במדינות אלו יסברו שהוא הכרכום הבא ממרחקים [משא""כ בפירות יבשים מותרים אם ידוע שאין בהם חמץ שהם מצוי במדינתינו] (מ""ב ס""ק ל""ג) 2) מותר (מ""ב ס""ק ל""ב) 3) הרמ""א כתב דאינם אוסרם תערובת, וביאר המג""א (ס""ק י""א) דהיינו אפי' אם ליכא ששים כנגדו כיון שהוא רק חשש בעלמא (מ""ב ס""ק ל""ה), ועוד כתב המג""א מפני שטעם החמץ כבר חלף והלך לו [וכל זה דלא כגר""א (ס""ק י""ט) דמשמע דאינו מקיל אלא בדאיכא ששים (שעה""צ ס""ק ס')]"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בנעגלי""ך?"	"כתב הרמ""א דדינו ככרכום דדרכן לשרותן במי שעורין (דרכ""מ ס""ק ה', מ""ב ס""ק ל""ד)"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין בטאב""ק?"	"המג""א (ס""ק י') הביא דכיון דדרכן לשרותו בשכר צריך לסוגרו בחדר או לעשות מחיצה {כיון דליכא כזית חמץ בהם א""צ לבערו רק צריך ליזהר שלא לבוא לידי אכילה}, ועוד הביא המ""ב (ס""ק ל""ג) בשם החיי""א דבזמנו היו נוהגין ללחלח השנו""ף טאב""ק ביין נסך והם אסורים בהנאה כל השנה [דכתב הרמ""א (יו""ד סי' קכ""ג סע' א') דרק בהפסד מרובה מקילין ליהנות מיין נסך (שעה""צ ס""ק נ""ז)], והמ""ב מסיים דצריך לחקור אם האומנים עושין כן בזמנינו, וכתב הערוה""ש (סע' י""ז) דליכא חשש זה"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בתערובת 1) דבש 2) בלילות צוקער?	"1) הדרכ""מ (ס""ק ה') משמע דיכול לסמוך על הרא""ש דמקיל לגמרי אפי' בדליכא ששים [הדרכ""מ מיירי בכרכום, אבל המג""א (ס""ק י""א) כתב דה""ה בדבש], אכן המג""א (שם) אינו מקיל אלא בדאיכא ששים, והכריע המ""ב (ס""ק ל""ה, שעה""צ ס""ק ס') להחמיר כהמג""א אבל במקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יו""ט יש להקל כהדרכ""מ דמקיל אפי' בדליכא ששים (ח""י ס""ק ט""ז, פמ""ג א""א ס""ק י""א, מ""ב שם) 2) כתב השעה""צ (ס""ק ס""א) דאע""פ שמשמע מחיי""א דהוא חשש חמץ גמור ואינו בטל אפי' בששים מ""מ יש להקל דבטל בששים, וממ""ב (ס""ק ל""ה) משמע דדינו כדבש וממילא יש מקום להקל במקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יו""ט. "	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם טוב להרבות בחומרות בפסח?	"כתב שו""ת מן השמים (סי' ע') דמצות חמץ הוא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל כולם וקיבלוה באהבה ובחיבה והחמירו בה הכתוב בבל יראה ובל ימצא, וכל המאריך בדקדוקיהם מאריכין לו ימיו ושנותיו"	סימן תסז סעיף ח		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לתת חטין או שעורין?	"שמואל ס""ל דהם אסורים דוקא אם נתבקעו ממש, ומר עוקבא ס""ל דהם אסורים אפי' אם קרובות להתבקע [שהם יתבקעו אם הניחן על פי חבית של יין, ויש גורסין על פי הביב [ותוס' גרסי אביב] שהוא כלי שקלין בו קליות על האש (טור)], ולהלכה פסק הרי""ף כשהם בעין מחמירים כמר עוקבא אבל כשהם בתערובת והוי רק איסור משהו מקלינן כשמואל דאינם אסורים אלא כשנתבקעו ממש [והרמב""ם מקיל בתערובת דס""ל דכשהם קרובים להתבקע אינם אסורים אלא מדרבנן], וכן פסק המחבר (מ""ב ס""ק ל""ו) דאם נתבקעו [אפי' סדק כל שהוא (ביה""ל ד""ה אם)] כל התבשיל אסור אפי' בהנאה (מ""ב ס""ק ל""ז) [וצ""ע למה אינו מותר למכור התבשיל חוץ מדמי החמץ וכמ""ש המחבר לקמן (סע' י') (ביה""ל ד""ה הרי)], ואם לא נתבקעו צריך לשרוף החטין אבל השאר מותר [ודוקא אם בטל בששים אבל אם ליכא ששים כל התבשיל אסור (מג""א ס""ק י""ב)], אכן הרמ""א מחמיר אפי' בקרובים להתבקע שאוסרת כל התבשיל [וביאר הערוה""ש (סע' כ""ב) ע""פ המרדכי (פסחים פ""ב) משום דחושש דחמץ הוי דבר שיש לו מתירין א""נ מפני שאין אנו בקיאים מה נקרא ראויה להתבקע]"	סימן תסז סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה מקלינן הכא בתבשיל, הרי נחלקו שמואל ומר עוקבא בלתיתה אבל בתבשיל שהוא מינח נייחי כולי עלמא מודי דאוסרת אפי' בקרובים להתבקע?	"תי' המג""א דמינח נייחי אינו ודאי חמץ אלא ספק חמץ, וממילא בתבשיל יש מקום להקל טפי מפני שהוא בתערובת משהו וכמ""ש השעה""צ לעיל (ס""ק י'), והערוה""ש (סע' כ""ג) תי' דתבשיל בעת הבישול אינו נייח כיון שהוא רותח"	סימן תסז סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם החטה נתבקע, עד כמה תבשיל זו אוסרת?	"כתב המג""א (ס""ק י""ג) דאוסרת הכלים וגם תבשילים אחרים שנתערב בהם, ואפי' בכלי שני אוסרת כל הכלים {וגם הוא דבר גוש}, ואם סילק החטה ונפל מעט לקדירה אחרת חידש הט""ז (יו""ד סי' צ""ב ס""ק ט""ז) דתרי משהו לא נאסרה, אכן הנקה""כ (שם) והמג""א (ס""ק י""ג) חולק עליו וס""ל דדוקא בדבר האוסר רק במינו [כגון אליבא דר' יהודה או דבר שיש לו מתירין] אז אמרינן דאינו אוסר בב' משהו אבל חמץ אוסר אפי' שלא במינו ממילא אוסר אפי' בב' משהו, וממ""ב (ס""ק ל""ז) אינו מוכח דהוא מיירי כשנתערבו התבשילים אפי' קודם שסילק האיסור וכמ""ש השעה""צ (ס""ק ס""ו) דהוי כמו לח בלח, ועי' מש""כ בסמוך"	סימן תסז סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בכף שעירב בו התבשיל?	"אוסר קדירה אחרת, והקשה הט""ז (לקמן ס""ק י""ז) הרי תרי משהו לא אמרינן, ותי' הא""ר דהיינו במאכל שיש בו טעם בפני עצמו אז אמרינן דאינו אוסר אם יש רוב כנגדו וכגון שהוא מכיר החתיכה אבל כף שאין לו פליטה מגופו מודה הט""ז דאוסר [וה""ה לח בלח], והפמ""ג מקיל בהנאה אבל מחמיר באכילה אם אינו הפסד מרובה {ואפשר דס""ל כהנקה""כ דחולק על הט""ז וס""ל דתרי משהו אוסר בכל אופן} (מ""ב ס""ק ל""ז, שעה""צ ס""ק ס""ז)"	סימן תסז סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם יש חילוק בין נתבקעו לפי המחבר לקרובים להתבקע לפי הרמ""א?"	"1) אע""פ שהט""ז מחמיר אף בהנאה, מ""מ הח""י ועוד אחרונים מקילים בהנאה במקום הפסד מרובה (מ""ב ס""ק ל""ח), והכריע הביה""ל (ד""ה אפילו) המקיל כח""י ודעימיה לא הפסיד דהרבה סוברים כהמחבר דכל התבשיל מותר באכילה כשלא נתבקעו, ובפרט אם רק נתרכך ולא היה קרוב לבקוע, וגם יש לצרף שיטת השאלתות דחמץ בטל בששים, וע""ע בערוה""ש (סע' כ""ג) דבמקום הפסד מרובה מצדד להקל אפי' באכילה<br>2) בכלי שנשתמש בו אינו אוסר קדירה אחרת בכלי שני (שעה""צ ס""ק ס""ח)"	סימן תסז סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לפי הרמ""א, מה הדין אם לא נתרככה כלל?"	"אע""פ שמסתימת הרמ""א משמע להחמיר בכל אופן, מ""מ הסכימו כמה אחרונים דאין להחמיר אלא אם נתרככה (מ""ב ס""ק ל""ט)"	סימן תסז סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאו ג' גרעינים שלא נתרככו?	"הב""י הביא מכל בו בשם הראב""ד דחיישינן שיש בו יותר ושמא נתבקעו, אכן כתב המג""א (ס""ק י""ב) דדין זה אינו מובא בשו""ע דהט""ז (יו""ד סי' פ""ד ס""ק י""ז) כתב דאמרינן הכי דוקא בתולעים דמיניה קא רבו, ועוד הכא אפשר לבדוק אם יש עוד שעורין [חוץ מכרי של חטין שנפלו עליו גשמים], ועוד כתב הח""י (ס""ק כ""ה) עוד טעם להקל דאפי' אם יהיה שם עוד גרעינים שמא אף הם לא נתבקעו, וכן פסק המ""ב (ס""ק ל""ט) דאפי' אם נמצא ג' שלא נתרככו מותר [וע""ע בפתח""ת (יו""ד סי' פ""ד ס""ק ז') בשם המקום שמואל]"	סימן תסז סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדלף שנפל על חטין ונתבקעו וחזרו ונתייבשו?	"הטור מצדד להקל כשאין ניכר הביקוע אלא שלא רצה לסמוך על דבריו {והוא חידוש דלאחר שהחמיץ יחזור להיתרא, וי""ל דביקוע אינו חמץ גמור אלא הוא סימן שהתחיל להחמיץ אבל עדיין אינו חמץ ולפיכך מהני כשיתייבש ואינו ניכר הביקוע, אבל פשוט דלמעשה אין להקל בזה}"	סימן תסז סעיף ט		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בתרנגולת מבושלת שנמצא בה חטה מבוקעת בפסח?	"המחבר מקיל למוכרה לנכרי חוץ מדמי חמץ שבו [אבל אינו יכול לקיימו בביתו דחיישינן שמא יבא לאוכלה (מ""ב ס""ק מ""א) {ואע""פ שהוא פחות מכזית מ""מ הוא נתערב בתבשיל גדול על כן חיישינן שיאכלנה, ועוד מעולם לא ביטל חמץ זה}, ובמקום הפסד מרובה הבית מאיר מקיל לקיימו בביתו (שעה""צ ס""ק ע""ד)], אבל הרמ""א מחמיר דצריך לשרוף כולו [וביאר הגר""א (ס""ק כ""ד וס""ק כ""ו) דפליגי אם החמירו דוקא ביין נסך או הקילו דוקא בסתם יינם], ולמעשה פסק המ""ב (ס""ק מ""ב) דבמקום הפסד מרובה מאד יש להקל כדעת המחבר"	סימן תסז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש חילוק בין אם הסיר החטה ממנו או לא?	"השעה""צ (ס""ק ע""ג, מ""ב ס""ק מ""א) הקשה סתירה דכאן המחבר מקיל למוכרה לגוי, ואילו לעיל (ריש סימן תמ""ז) סותם דאסור בהנאה, ומשמע דאינו יכול למוכרה לגוי, ותי' דהתם מיירי כשגוף החמץ מעורב בו אבל הכא מיירי כשהסיר החמץ ממנו, והחזו""א (סי' קי""ט ס""ק ד') תי' דלעולם יכול למוכרה אפי' אם לא הסירה ולעיל דינא קתני דהוא אסור בהנאה ולא נחית לתקנתא"	סימן תסז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם נמצאת חטה בתבשיל ביו""ט אחרון של פסח?"	"כיון דהוא רק ספק יו""ט מקלינן באיסור משהו לשהותה עד אחר פסח [ואע""פ דבאיסור משהו כל הימים הוי רק איסור דרבנן, מ""מ בשאר ימים עיקר איסורן מן התורה על כן מחמירים בהו טפי (ב""י)], אבל אם ליכא ששים אסור דטעם כעיקר דאורייתא והוי כחמץ גמור דאסור מדאורייתא (מג""א ס""ק י""ד, מ""ב ס""ק מ""ד, שעה""צ ס""ק ע""ח)"	סימן תסז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם נפל לתוך התבשיל קודם יו""ט אחרון?"	"אפ""ה מותר ביו""ט אחרון, ואפי' אם עבר ושהה במזיד עד יום זה (ח""י ס""ק כ""ט, מ""ב ס""ק מ""ג) "	סימן תסז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצא בשביעי של פסח?	"מהטור ושו""ע מבואר דאינו יכול להקל אלא בשמיני של פסח [וכ""כ הב""ח לעיל (ס""ס תמ""ו) דצריך לשרוף החמץ מיד (עי' מג""א וח""י שם)], אבל יש אחרונים (חכם צבי סי' פ""ו, א""ר, בית מאיר) שמקילין אפי' בשביעי של פסח לכוף עליו כלי ולשהותה עד אחר פסח [וישרוף החטה], והכריע המ""ב (ס""ק מ""ד) דבמקום הפסד יש לסמוך על זה [והמ""ב לעיל (סי' תמ""ו ס""ק ו') סתם להקל לסמוך על כפיית כלי], והערוה""ש (סע' כ""ה) הביא דיש נוהגין שהמורה יאמר להשואל שקשה עליו להשיב כעת ושיבא הלילה דאז הוא אחרון של פסח ויתיר לו להשהות. "	סימן תסז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יכול למחות בגוי שבא ליטול התבשיל שנפל בה חטה?	"כתב השע""ת (ס""ק י""ח.) בשם החכם צבי דאם בא ביום שביעי אינו יוכל למחות אבל אם בא ביום אחרון יכול למחות"	סימן תסז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בנותן טעם לפגם?	"כתב הט""ז (ס""ק י""א) דה""נ מותר להשהותה באחרון של פסח כשהוא איסור משהו (מ""ב ס""ק מ""ד) {ולפי""ז מי שטעה ובישל בקדירה של חמץ שאינו בן יומו בפסח אסור לקיים התבשיל אלא באחרון של פסח}"	סימן תסז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נתערב מין במינו?	"מדאורייתא בטל ברוב וממילא מותר לקיימו ביו""ט אחרון אפי' בדליכא ששים (שעה""צ ס""ק ע""ח)"	סימן תסז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמץ נוקשה?	"קיי""ל דהוא איסור דרבנן ומותר לקיימו ביו""ט אחרון (שעה""צ ס""ק ע""ח)"	סימן תסז סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת חטה בקועה בתוך מצה אפויה?	"הטור הביא הרא""ש דהביא שיטות שאוסרים כל המצות בהתנור משום ריחא או אוסרים כל המצה אבל הרא""ש מצדד דביקוע אינו סימן חימוץ אלא קרוב להיות חמץ והחטה אינה ממהרת להחמיץ יותר מן העיסה וא""כ מסתבר דאינו חמץ כלל, ואפי' את""ל דהוי חמץ מ""מ אינו אוסר יותר מכדי נטילה, והב""י הביא הרשב""א דמחמיר על כל המצה מטעם אחר דחושש שמא כשהיתה עיסה נתגלגלה בתוכה ויצא פליטות מהחטה בכל המצה [והרא""ש ס""ל דאינו בהכרח שיתן טעם בכל העיסה (ערוה""ש סע' כ""ו)]. להלכה, המחבר הביא הרא""ש דאוסר בכדי נטילה ואח""כ הביא הרשב""א דאוסר כל המצה, והכריע דלכתחילה יש להחמיר כהרשב""א אבל במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק יש להקל כהרא""ש, אכן הרמ""א משמע דנוהגין להחמיר כהרשב""א אפי' במקום הפסד מרובה [דלא כח""י (ס""ק ל""א) דס""ל דהרמ""א מודה להמחבר דיכול להקל במקום הפסד מרובה] (מ""ב ס""ק מ""ח, שעה""צ ס""ק פ""ג)"	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת חטה בתוך העיסה?	"ה""נ פליגי בה הרא""ש והרשב""א, הרא""ש ס""ל דאוסר בכדי נטילה [וביאר הפמ""ג (א""א ס""ק ט""ו) אע""פ שצונן הוא מ""מ ע""י מיעוך וביעוט פלוט משהו (מ""ב ס""ק מ""ו)], והרשב""א ס""ל דכל העיסה אסורה דהחטה גלגלה בכל העיסה והמשקין שיצא ממנו נתערבה בכל העיסה, ועוד ביאר הגר""א (ס""ק ל') דע""י הלישה מתחממת קצת והוי כחמין (מ""ב ס""ק מ""ז, שעה""צ ס""ק פ""ב), וה""נ המחבר מקיל כהרא""ש רק במקום הפסד או בשעת הדחק והרמ""א מחמיר בכל אופן."	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם רק נתרככה החטה 1) לגבי אכילה 2) לגבי הנאה?	"1) הדמשק אליעזר מקיל, אבל המ""ב (ס""ק מ""ה) מחמיר כשאר האחרונים, ומ""מ כתב הח""י דבמקום הפסד מרובה יש להקל אם מסיר כדי נטילה דהשתא יש ס""ס, א' שמא הלכה כהרא""ש, ב' שמא אינו חמץ, בצירוף שיטת השאלתות דחמץ בטל בששים (מ""ב ס""ק מ""ח, שעה""צ ס""ק פ""ד) 2) בהפסד מרובה יש להקל אפי' כשלא הסיר כדי נטילה (מ""ב ס""ק מ""ה) [דיש לצרף שיטת הרא""ש דמצדד להקל לגמרי דכיון דהעיסה לא נתחמץ אף החטה לא נתחמץ וא""צ להסיר אפי' בכדי נטילה (ר""י באק)]"	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת חטה בעיסה 1) במצה לאחר שנחתכה מן העיסה 2) לאחר שנחתכה המצה ממנה?	"1) כתב הרמ""א דאם נמצאת בתוך המצה אמרינן כאן נמצא כאן היה ורק נפלה בתוך המצה ולא היתה בתוך העיסה, ומיהו כתב הביה""ל (ד""ה ואמרינן) בשם החמד משה דהיינו דוקא אם נמצאת על גבי המצה אבל אם נמצאת בתוך המצה ניכר שנתערב בתוך העיסה קודם שנחתכה ונאסרה כל העיסה 2) כתב המג""א (ס""ק ט""ז) דהמצה אסורה דאע""פ דכאן נמצא כאן היה לא מהני אלא לומר דלא מחזקינן איסור ממקום למקום אבל עדיין מחזקינן איסור מזמן לזמן [וכן מבואר במס' טהרות פ""ט מ""ט (מקור חיים ס""ק ט'), והקשה השב שמעתתא (ש""ג פ""ה) מתוס' נדה (ב' ע""א) דכתבו דדוקא בקדשים ותרומה אמרינן דאין מחזקינן איסור מזמן לזמן ולא לחולין, ותי' דאפשר דהחמירו בחמץ בפסח כקדשים ותרומה, והפמ""ג (א""א ס""ק י""ח) תי' דכיון דאיסורו במשהו החזקה דמעיקרא אינה ברורה כ""כ (מ""ב דרשו), ור""י באק רצה לתרץ דהא דאמרינן בחולין אין מחזקינן מזמן לזמן היינו דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא אבל בחמץ כבר נתבאר דלא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא וכמ""ש בביה""ל (סי' תנ""ט סע' ב') בספק אם שהה כשיעור מיל אסור {וקצת מדויק כדרך זו ממג""א (ס""ק י""ח) דכתב דלא אמרינן השתא הוא דאיתרע היכא דליכא חזקה], וממילא חיישינן שנפלה החטה לתוך העיסה קודם שנחתך המצה ממנה [אבל אם הביא העיסה למקום אחר ושם מצא החטה בתוכה אז תלינן שנפלה במקום ההוא ולא במקום הראשון והמצה מותרת (שעה""צ ס""ק פ""ז)], אכן הב""ח מקיל משום ס""ס, ספק אם נפלה לאחר שנחתך ממנה, ואפי' אם נפלה קודם לכן מ""מ שמא לא החמיץ עד עכשיו [ואע""פ שהמג""א השיג עליו דספק זו הוי ספק בחסרון ידיעה, כבר תי' הא""ר דאע""פ שעכשיו ודאי החמיץ מ""מ שמא החמיץ לאחר שנחתך המצה, ועוד כתב השעה""צ (ס""ק פ""ז) דמבואר ברע""א דבמקום הפסד מרובה סמכינן על ס""ס אפי' בחסרון ידיעה, ובזה מתורץ סתירה בש""ך ביו""ד (סי' נ""ג ס""ק ט""ו וסי' נ""ה ס""ק ד')], והכריע המ""ב (ס""ק מ""ט) דבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הב""ח."	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם החטה מלאה מים ומלוחלחת מעבר אל עבר?	"כתב המג""א (ס""ק ט""ז) דניכר דהיתה במים ובעיסה ואוסרת כל העיסה אבל אם יש במה לתלות תולין וכמ""ש ביו""ד (סי' נ""ה) דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר (מ""ב ס""ק מ""ט)"	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לקח כרוב בקערה מתוך החבית, ומצא חטה 1) בקערה 2) בחבית?	"1) ה""נ כתב המג""א (ס""ק ט""ז) בשם מהר""ם לובלין (סי' ע""ח) דאמרינן כאן נמצא כאן היה והכרוב שבתוך החבית מותרת 2) אפי' הכרוב שבקערה אסורה דחיישינן שמא נפלה קודם שלקח הכרוב ממנה [וכל החבית אסורה משום כבוש כמבושל (שעה""צ ס""ק פ""ח)], וה""נ כתב המ""ב (ס""ק מ""ט) דבמקום הפסד מרובה יש לסמוך על הב""ח דיש כאן ס""ס, ואם אין הציר עולה ע""ג הכרוב אינו נאסר הכרוב שבחבית דדינו כמלוח ולא ככבוש ורק נאסר במקום החטה"	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם החטה שבחבית לא נתבקעה רק נתרככה?	"כתב הגר""ז (סע' ל""א) דאז מתירין ע""י ס""ס [שמא נפלה תוך כ""ד שעות, אפי' אם נפלה קודם לכן מ""מ שמא לא נתרככה אלא בתוך כ""ד שעות (שעה""צ ס""ק צ""א)] {ומבואר בהגר""ז דזהו דוקא בנתרככה אבל בנתבקעו ממש דהוי ממש חמץ אמרינן כאן נמצא כאן היה}, והמ""ב (ס""ק מ""ט) מקיל כוותיה רק במקום הפסד מרובה"	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין ביגעדע""ס קווא""ס?"	"כתב החיי""א דצריך לבדוק היגעדע""ס מגרעינים קודם שנותנים עליהם המים (מ""ב ס""ק מ""ט)"	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין קודם פסח?	"כתב הרמ""א דכל החומרא שהחטה אוסרת כל המצה והעיסה היינו כשנמצא בפסח ומשום איסור משהו אבל קודם פסח בטל בששים ורק אוסרת כדי נטילה "	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מדוע כאן סתם הטור להחמיר אם נמצאת החטה במים, ואילו בסמוך כתב הטור דאם נמצאת חטה במים מותרים?	"1) תי' הב""י הכא מיירי בתוך הפסח דאוסר במשהו ולקמן מיירי קודם פסח [והקשה הדרכ""מ (ס""ק י') אפי' בתוך הפסח הרי החטה אינו נותן טעם במים צוננים ולא יהא אסור כלל]<br>2) הדרכ""מ (ס""ק י') דחה דאין כוונתו כאן להחמיר אם נמצאת במים, ע""ש"	סימן תסז סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם מלגו תרנגול במים ואח""כ מצא חטה בקועה בהמים?"	"כתב הראב""ן שהתרנגול אסור דמחזקינן איסור מזמן לזמן וחיישינן שמא החטה היתה בהמים אפי' בשעת המליגה (מג""א ס""ק י""ח, מ""ב ס""ק נ""ג), והרמ""א הביא רבינו ירוחם בשם הרשב""א דמקיל בספק איסור משהו דאזלינן לקולא [דלא כמג""א דאוקמיה הרמ""א דספק אם נמלח עמו (שעה""צ ס""ק ק""ה)] וביאר הערוה""ש (סע' ל""ח) שיטה זו דכן מבואר מהרמב""ם ואפשר דמקורו מחכמים בתוספתא בטהרות (פי""א) והם חולקים על המשנה בטהרות (ספ""ט), ע""ש, ועוד הביא הרמ""א את שיטת המרדכי דמקיל דוקא בתרנגולת דיש עוד ספק שמא נתעכל החטה ולא שייך בה חימוץ [והמחבר שמחמיר ס""ל דוקא לענין טומאה מהני עיכול ולא לגבי חמץ (תוס' בכורות ז' ע""ב, מג""א ס""ק כ""ב, מ""ב ס""ק נ""ט) א""נ ס""ל דהוי ספק חסרון ידיעה (ב""ח) אבל הט""ז (ס""ק י""ז) כתב דכיון דא""א לידע אם נתעכל שפיר מקרי ספק], ודוקא בשבורה אבל בחטה שלימה ניכר שלא נתעכל ושייך בה חימוץ (רמ""א, מ""ב ס""ק ס')"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אינה אסורה משום איסור דם?	"מיירי כשנמלח מקודם ע""ג הנוצה (פמ""ג, מ""ב ס""ק נ""ב)"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם החטה רק נתרככה?	"הרמ""א לעיל (סע' ט') החמיר אפי' בנתרככה אבל כאן לא הגיה כלום על המחבר, והח""י (ס""ק ל""ד) ביאר דכאן מודה הרמ""א כיון דיש עוד ספק שמא נפלה לאחר מכאן ולפיכך לא מחמרינן כולי האי, אבל הביא הט""ז (ס""ק ט""ו) דמשמע דס""ל דה""נ הרמ""א חולק על המחבר ומחמיר בנתרככה, והמ""ב (ס""ק נ""ג) הביא הבית מאיר דכתב דיש חולקים על המחבר וס""ל דאין מחזקינן איסור מזמן לזמן [וכ""כ החיי""א (כלל קכ""ב סע' י""ב, בינת אדם שער רוב וחזקה סי' ל""ה - ל""ו) בשם הרשב""א (שעה""צ ס""ק צ""ז)] {אפשר משום שחולין חלוק מקדשים ותרומה וכמ""ש השב שמעתתא}, וכן מבואר ברמ""א דיש שיטה דאין מחזקינן מזמן לזמן, ועוד יש מקום להקל בכלי שני, ולפיכך כתב המ""ב דהסומך להתיר בנתרככה בכלי שני אף באכילה לא הפסיד [ולשון השעה""צ (ס""ק צ""ח) ""בודאי יש לסמוך על זה""], והערוה""ש (סע' ל""ו) סותם להקל כשאינה בקועה משום ס""ס"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לא נתרככה כלל?	"מותר אפי' אם היה בכלי ראשון (מ""ב ס""ק נ""ג) [וכן ראינו במ""ב לעיל (ס""ק ל""ט) דמקיל בלא נתרככה כלל, ואע""פ שהמ""ב (ס""ק ז') מחמיר אפי' בלא נתרככה כלל היינו בחטין הרבה וכמ""ש השעה""צ (ס""ק י""א) בחד תירוץ {א""נ התם מיירי כשרוצה לאכול גוף החטין משא""כ הכא מיירי כשהוא מסלק החטה}"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם נמצא חטה בקועה במים צוננים ואח""כ לקח מאותה מים להתבשל בה תבשיל?"	"הטור הביא מראבי""ה דרצה להתיר התבשיל מפני שהמים צוננים מעכבין החטה מלהחמיץ וכדאמרינן בפסחים (מ""ח ע""ב) תפח תלטוש בצונן, והטור חולק עליו דהיינו דוקא בעיסה אבל חטה ודאי מחמצת מים וכמ""ש בההוא ארבא דטבעא בחישתא, ועוד תניא אם שרה חטין במים והחמיצו אסורות [ותי' הב""י שיחמיץ לאחר שיצאו מן המים אבל לא יחמיצו כשהיא עודנה בתוך המים], והטור עצמו מתיר התבשיל מפני שמים צוננים אינם נותנים טעם לתוך התבשיל [ולפי""ז היינו דוקא אם לא נכבש שם כ""ד שעות], והב""י הביא מהרא""ש דמים צוננים נותנים טעם משהו ובתוך הפסח ואסור {וכעין זה מצינו לעיל (סי' תס""א סע' ה' ברמ""א) דכפולה באותה מצה אסורה דאמרינן דיש משהו שנתפשט בכל המצה}, ומיהו כתב השעה""צ לעיל (סי' תמ""ז ס""ק כ""א) דאם החטה במים צוננים לרגע אינו אוסר המים. להלכה, המחבר מקיל אפי' אם נפל לחם לתוך המים ואין בו כדי ליתן טעם שהמים צוננים [והגר""א (ס""ק ל""ה) ביאר ע""פ הטור דצוננים אינם נותנים טעם אפי' אם ליכא ששים כנגד החמץ, אבל המ""ב (ס""ק נ""ד) פי' כהבאה""ג והמג""א (ס""ק י""ט) דגם צריך להיות בטל בששים וכיון דהוא איסור משהו מקלינן במים צוננים, וכן מבואר בב""י בשם האו""ז (שעה""צ ס""ק צ""ט)], ואח""כ המחבר הביא הרא""ש דאפי' מים צוננים נותנים טעם משהו וממילא אסור בפסח, והרמ""א משמע דמחמיר כהרא""ש, והלבוש וט""ז (ס""ק ט""ז) ס""ל כהטור דליכא משהו כלל בצונן, והכריע המ""ב (ס""ק ס""ב) ע""פ המג""א (ס""ק י""ט) דבשעת הדחק או במקום הפסד מרובה יש להקל, ובפרט אם רק נתרככה בודאי אין להחמיר "	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם שרה החמץ בתוך המים לכ""ד שעות?"	"אמרינן כבוש כמבושל ואסור במשהו [ודוקא במים מכונסים ולא במים נובעים (ערוה""ש סע' ל""ג)], והוסיף המג""א (ס""ק י""ט) דאפי' בספק כ""ד אסור [והפמ""ג (א""א ס""ק י""ט) מפקפק עליו דמצינו ביו""ד (סי' ק""ה) בספק כבוש בשר בחלב מקלינן דהוא איסור דרבנן, ה""נ איסור משהו הוי איסור דרבנן (שעה""צ ס""ק ק""ב) {וי""ל דהתם ליכא איסור כלל מדאורייתא משא""כ הכא יש איסור מן התורה אלא שהוא משהו, וכן מצינו בב""ח דמחמירים בספק איסור משהו משום דעיקר איסור מן התורה}], ומ""מ בנתרככה אין להחמיר בספיקא (מ""ב ס""ק נ""ה, שעה""צ שם), והערוה""ש (סע' ל""ב) מקיל לגמרי בספק כבוש וכמ""ש הפמ""ג"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם לקח מים מחבית לבשל בו תבשיל ואח""כ מצא חטה בחבית 1) והוא ספק כבוש 2) וודאי לא היה כבוש?"	"1) כתב המ""ב (ס""ק נ""ה) דהכא יש להקל בספק כבוש דיש עוד ספק שמא נפלה לאחר מכאן, והוסיף המ""ב דאפי' להרא""ש דחושש לאיסור משהו בצוננים מ""מ יש להקל במקום הדחק או בהפסד מרובה {וצ""ע דמבואר במ""ב בסמוך (ס""ק נ""ו) דאפי' הרא""ש מודה אם יש ספק יש להקל והכא יש ספק שמא נפלה לאחר מכאן וא""כ יהא מותר אפי' שלא בשעת הדחק, וצ""ע} 2) פשוט דלפי הטור מותר, ואפי' להרא""ש מודה כאן דהוי רק ספק אם נפלה קודם לכן (נהר שלום, מג""א ס""ק כ', מ""ב ס""ק נ""ו)"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מהו מנהג הרמ""א בכל דינים אלו 1) בחמין 2) בצונן?"	"1) כתב הרמ""א דנוהגין להחמיר ולהחזיק איסור מזמן לזמן וממילא כשנמצא חטה בחמין חיישינן שהיתה שם קודם לכן ואסור, ואם יש בה ספק עיכול [כגון תרנגולת בחטה שבורה] יש להתיר מכח ספק ספיקא 2) הרמ""א מחמיר כהרא""ש דיש איסור משהו בצונן אבל מקיל בספק אחד, והמ""ב (ס""ק ס""ב) שהביא שהלבוש וט""ז מקילין דליכא איסור משהו בצונן, והכריע להקל במקום הפסד מרובה או שעת הדחק, ובפרט אם רק נתרככה [והמג""א (ס""ק י""ט) מחמיר מדינא בבשר שיש בה פילי, ותמהו עליו הח""י (ס""ק ל""א) ורע""א הרי החטה אינו נכנס לתוך הבשר רק הבשר וא""כ ש""מ דאיכא משהו בצונן]"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצא לחם או עיסה במים צוננים?	"כתבו האחרונים דחיישינן שנתפררו ויש בעין בתוך התבשיל ואסור [ודוקא פרוסת לחם ולא לחם שלם (שעה""צ ס""ק ק""י) {ועי' פסחים כ""ח ע""א}], ואפי' סינון לא מהני (שעה""צ ס""ק קי""א), ועוד מצדד השעה""צ (שם) דאם נמצא הפרוסה לאחר שלקח המים והוי ספק מתי נפל לתוך המים יש להקל במקום הפסד מרובה [והפמ""ג (א""א ס""ק כ""ד) מקיל אפי' אם נמצא הלחם קודם שלקח המים ממנו במקום הפסד מרובה להתיר שאר תבשילין], והשעה""צ הביא סמך לזה מא""ר (ס""ק כ""ט) אלא שהוא מיירי בחטה והשעה""צ מסתפק אם יכול לדמותו ללחם, ומסיים וצ""ע."	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשאר תבשילין?	"כתב הרמ""א דבמקום הפסד מרובה ומניעת שמחת יו""ט יש להקל בספק איסור משהו בשאר תבשילין, והמ""ב (ס""ק ס""ג) מדייק דבאותה תבשיל אין להקל בספק איסור משהו אפי' במקום הפסד מרובה, אכן הגר""א (ס""ק ל""ח) כתב דהרמ""א מקיל בהפסד מרובה בספק משהו אפי' בתבשיל ראשונה [וביאר הביה""ל (ד""ה אם) דהא דכתב הרמ""א כגון כגון שנתערב בתבשיל אחר היינו אורחא דמילתא נקט כדי שיהא הפסד מרובה {וצ""ע דמבואר בדרכ""מ (ס""ק י""ד) דמקיל בשאר תבשילין משום דהוי עוד תערובת וקל טפי}], ובזה מיישב הביה""ל קושית המג""א לעיל (סי' תמ""ז ס""ק ג') על הרמ""א שם דמקיל בצונן די""ל דהתם מיירי בהפסד מרובה, והביה""ל מסיים וצ""ע {אם יכול לסמוך על הגר""א להתיר התבשיל ראשון בהפסד מרובה}"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במקום ספק ספיקא?	"מבואר ברמ""א דמותר אפי' שלא במקום הפסד מרובה, אמנם כתב המ""ב (ס""ק ס""ג) בשם הפמ""ג (א""א ס""ק כ""ה) דזהו דוקא באיסור משהו אבל אם ליכא ששים דהוא איסור דאורייתא אין להקל באכילה אפי' בס""ס ורק מקלינן לשהותה או למוכרה לגוי [חוץ מדמי חמץ שבו], אבל אם יתקלקל אם משהה אותה יש להקל אפי' באכילה ובפרט במקום הפסד מרובה {וביאר ר""י באק דמחמרינן בס""ס בחמץ משום דהוי דבר שיש לו מתירין והיינו דוקא אם יש עצה להשהותה אבל אם יתקלקל נמצאת דהוי דבר שאין לו מתירין, ועי' מש""כ לעיל (סוף סע' ב')} "	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין באיסור משהו ביד גוי או הפקר?	"השע""ת (ס""ק ל') מצדד לומר דאע""פ דמשהו חמץ של גוי אסור בהנאה מ""מ כיון שנתערב בששים בטל והוי כנתערב קודם פסח ואינו חוזר וניעור בפסח {כשהוא לח בלח} ולא גזרו בו חז""ל עליו איסור משהו, אכן הפמ""ג (סי' תמ""ח א""א ס""ק א') אוסר חמץ משהו ביד גוי דס""ל דאינו בטל"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כשנמצא חטה בקערה אצל התרנגולת, למה כתב הרמ""א (ומקורו מב""י בשם המרדכי) דמותר משום ס""ס, תיפוק ליה משום כאן נמצא כאן היה?"	"כן הקשה המג""א (ס""ק י""ח), ובתחילה תירץ דשכיח טובא למצא חטין בתרנגולים ומסתמא בא ממנו, והקשה כיון שמדיחין אותם לא מקרי ספק הרגיל, אלא תירץ דנמצא בקערה שהוא כלי שני והמרדכי ס""ל דכלי שני אוסר בפסח [וכן מבואר בשו""ע לעיל (סי' תנ""א סע' ה')]"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מעשה באחד שאכל חתיכת מצה ותרנגול ביחד, והרגיש בפיו חטה ואינו ניכר אם היה בתוך המצה או התרנגול, מה הדין?	"כתב המג""א (ס""ק כ""ה) על התרנגול יש ס""ס, ספק אם נפלה עכשיו, ספק עיכול, ואפי' על המצה יכול לתלות שבא מן התרנגול דאיסור משהו דרבנן ותלינן להקל וכמ""ש ביו""ד (סי' קי""א סע' ה') אבל עדיין צריך להסיר כדי נטילה מהחתיכה, ושוב מצדד המג""א דאפי' בחתיכת בשר יש להקל דלא מחזקינן איסור ממקום למקום ותלינן שנפל עליו השתא ולא כשהיו בקערה גדולה [אבל אין להתיר הבשר משום ס""ס, ספק שהיה על המצה ספק אם נפל עכשיו, דלפי""ז צריך לאסור המצה וזה לא אמרינן אפי' באיסור דרבנן וס""ס וכמ""ש לעיל (סי' תל""ט), ועי' רע""א]"	סימן תסז סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגעילה יורה מחומצת בת יומא/אינה בת יומא 1) קודם פסח ונפלה לתוך הבור קודם פסח 2) קודם פסח ונפלה לבור בפסח 3) בפסח ונפלה בפסח?	"1) כתב הב""י דהוי בטל בששים ואינו חוזר וניעור בפסח, והמג""א (ס""ק כ""ז) הביא הב""ח שמחמיר לכתחילה ליטול מים אחרים {ואפשר דהיינו דוקא בבת יומא} [והט""ז (ס""ק י""ח) מחמיר דהמים מחומצים נשארו למעלה דהמים קוו וקיימו וכאילו הם בעין וכמ""ש ביו""ד (סי' צ""ב) דבלא ניער וכיסה דאין מתבלבל יפה, אכן השיג עליו הבגדי ישע דהרי בדבר צלול בודאי נתערב מיד ומצדד דלא יצא מפי הט""ז ועל כן המ""ב לא הביא חומרת הט""ז (ביה""ל ד""ה לבור), וכן הקשה הנהר שלום דהתם צריך לבטל טעם החלב משא""כ לח בלח פשוט דנתבלבל מיד, והא דמצינו במכות (ד' ע""א) דחבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל בהם לא עלתה לו טבילה התם מיירי כשנפלה המים עם החבית עצמו (וכ""כ היעב""ץ במכות שם) {ור""י באק מציין לחזו""א דהקשה סתירה למ""ד יש בילה מבואר בר""ה (י""ג ע""ב) דנתבלבל יפה לגמרי אבל בזבחים (פ' ע""א) מבואר דאינו מתבלבל לגמרי, ותי' דאם מערבו בידים מתבלבל יפה משא""כ אם רק הניחו שם מתבלבל מעט ולא לגמרי, וזהו על דרך הט""ז דאם קוו וקיימו לא נתבלבל לגמרי}] 2) בבת יומא כתב המחבר דאוסרת כל המים שבבור [ובדיעבד אם כבר בישל בהם יש להקל במקום הפסד מרובה דיש לצרף דעת הגר""א דמקיל לגמרי כשהגעיל קודם פסח דהוי ג' נ""ט בר נ""ט (מ""ב ס""ק ס""ו, שעה""צ ס""ק ק""כ) [ותמה עליו הדמשק אליעזר למה נקרא נפילת המים לתוך הבור כנ""ט שלישית {אמנם מבואר לעיל (סי' תנ""ב) דהמחבר מקיל אפי' בשתי נ""ט בר נ""ט קודם פסח, והביה""ל (שם ד""ה שאין) פקפק עליו דהרבה סוברים דהוי נ""ט בר נ""ט דאיסורא, ובאמת צ""ב לפי החולקים על הגר""א למה באמת החמיר המחבר כאן הרי הוא נ""ט בר נ""ט קודם זמן איסורא}], ומתירין אפי' בדליכא ששים כנגדו (שעה""צ ס""ק קכ""א)], אבל כשאינה בת יומא כבר נתבטל קודם פסח ואפי' המים שביורה מותרים כ""ש המים שבבור (מג""א ס""ק כ""ו, מ""ב ס""ק ס""ה) 3) מחמירים כרמ""א לעיל (סי' תמ""ז סע' י') דמשהו אוסרת אפי' מכלי שאינה בת יומא (מ""ב ס""ק ס""ה, שעה""צ ס""ק קי""ז) [והגר""א ס""ל דזהו הציור של המחבר דהגעילה בפסח דמפלט פליט מבלע לא בלע, ונקט בת יומא דאזיל לשיטתו דמקיל בפסח באינה בת יומא (שעה""צ ס""ק ק""כ)]"	סימן תסז סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת גרעיני תבואה בתוך באר מים בפסח?	"לכתחילה יש לחוש להשיטות דיש משהו בצונן, ואפי' להמקילין כאן יש להחמיר שיש בה ספק כבוש מעת לעת, אבל בשעת הדחק כשאין לו מים אחרים וחייו תלויין בו יש להתיר משום ס""ס, שמא עכשיו נפלה ושמא לא נתבקעה עד תוך כ""ד שעות (מ""ב ס""ק ס""ז), וכן מוזכר במ""ב לעיל (ס""ק מ""ט) [והחיי""א כתב עוד טעם להקל דהוי נותן טעם לפגם, אכן השעה""צ (ס""ק קכ""ג) הוכיח דחטה אינו נותן טעם לפגם]"	סימן תסז סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו העצה אם רוצה לשאוב במארות של גוים וכדומה?	"נכון לסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואב (מ""ב ס""ק ס""ז), ומבואר מהגר""ז (סע' מ""ח) דאין זה אלא חומרא בעלמא דאילו הוי מעיקר הדין מבואר לעיל (שעה""צ ס""ק קי""א) דלא מהני סינון"	סימן תסז סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במים 1) שבתוך ה-boiler אם הגוי משתמש במים חמים עם חמץ בפסח 2) שבכינרת שמשליכים בתוכו חמץ?	"1) אע""פ שיש מקום לחוש לנצוק חיבור ולתערובת משהו מ""מ כתב המנח""י (ח""ה פ""א) דיש להקל דהרבה סוברים דאין ניצוק חיבור וגם יש לצרף שיטת השע""ת (ס""ק כ""ו) דס""ל דמשהו של גוי בטל בפסח, אבל אם הוא של ישראל שאינו זהיר בחמץ יש להחמיר לכתחילה שלא להשתמש במים חמים לאכול ולשתות רק לרחוץ 2) אע""פ שכבוש כמבושל וחמץ אוסר במשהו מ""מ יש להקל אף באכילה דיכול לסמוך על השע""ת (שם) כשהוא חמץ של גוי או של הפקר, ועוד יש שיטת ספר יהושע (סי' ה' וסי' ט') דס""ל דלא גזרו במשהו אלא במים שיכול לבא לידי נתינת טעם [וכ""כ שדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי' ד' ס""ק ט""ו) בשם ספר יד יהודה], ועוד אמרו רשז""א והחזו""א דאפי' משהו יש לה שיעור (הליכות שלמה פ""ד ס""ק ה', חוט שני פ""ז ס""ק ד' אות ב') {ונראה לפרש דהשיעור של משהו הוא דאם יהיה בעין בלא תערובות יהיה נראה לעינים דא""א לומר שדבר שמותר לאכול בעין אסור לאכול בתערובות וממילא אם נחלק החמץ לתוך כל serving size של מים בתוך הכנרת לא יהא נראה לעינים}, ויש עוד סברא דלא גזרו על מים מחוברים (אבני נזר סי' שע""ד ע""פ ריטב""א ע""ז מ""ז ע""א) {וצ""ע דהכא ראינו שגזרו על בור מלא מים}, ועוד יש לצרף שיטת השאלתות דחמץ בטל בששים, ועוד מצדד ר""י באק דאפי' אם משהו יאסור כל הכנרת מ""מ צריך לשהות הרבה זמן עד שנתפשט המשהו לכל הכנרת ובדרך כלל במעט חמץ לא יתפשט בשבע ימים וא""כ כל דפריש מרובא פריש, ואעפ""כ יש מחמירים שממלאים כל המים שישתו בימי פסח קודם פסח ואז הטעם אינו חוזר וניעור בפסח (מנח""י ח""ז סי' ל') (עי' פסק""ת אות ט""ז - י""ז)"	סימן תסז סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת חטה מבוקעת בתרנגולת קודם מליחה?	"כתב רבינו ירוחם דפשוט דסגי בהדחה לחוד [וכאן אפי' הרא""ש מודה דליכא בליעות בצונן כיון דאינה שרויה במים, ודלא כפמ""ג (א""א ס""ק כ""ט) דס""ל דה""נ לפי הרא""ש אוסר (מג""א ס""ק כ""ט, מ""ב ס""ק ס""ט, שעה""צ ס""ק קכ""ו)], ואם עדיין עשה ההדחה ראשונה קודם מליחה יכול לסמוך עליו אבל אם כבר עשאה אינו יכול לסמוך על ההדחה שלאחר מליחה דחיישינן שמא יש משהו לחלוחית על הבשר מן החטה ויבלע בבשר ע""י המליחה אלא צריך להדיחה מיד קודם המליחה (מ""ב ס""ק ס""ט, שעה""צ ס""ק קכ""ז) [והדרכ""מ (ס""ק י""ג) הביא ממהר""י ברונא שלא לאוכלה אם נשתהה מעט החטה עליה {אבל לא מצאתי בשאר הפוסקים}]"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת החטה אחר המליחה?	"הרשב""א בשם היראים ס""ל דדי בקליפה [וכמ""ש ביו""ד דמליחה אוסרת כדי קליפה], אבל הכל בו בשם הראב""ד ס""ל דהכא מחמירים טפי דהוי איסור משהו ואוסרת כל סביבותיה [ותמה החזו""א (סי' ק""כ ס""ק י""ג) שהוא שיעור חדש ולא נתנו בו מדה, ומצאתי לשון ערוה""ש (סע' מ""ז) ""איזה אצבעות""], והמחבר הביא שניהם, והוסיף דאם נמלחו עמה תרנגולות אחרות קולף את כולם [וכתב הפר""ח דהמחבר דייק הכי הכל בו דכתב ""מעמיק כל סביבותיהם"", אבל השיג עליו דאין זה כוונת הכל בו אלא מיירי כשנמצאו הרבה חיטין בה ואהא כתב דמעמיק כל סביבותיהם], וביאר המג""א (ס""ק ל""א) דיש ספק שמא נגעה החטה בכולם (מ""ב ס""ק ע""ב), והרמ""א (ודרכ""מ ס""ק י""ב) הביא שיטת הר""ר קאפלמאן סג""ל ושארית יוסף (סי' מ""ו) דמחמירים לאסור כל החתיכות [דאין אנו בקיאים בין איסור כחוש לשמן וכי היכי דבשאר איסורים מחמירים עד ששים הכא באיסור חמץ שהוא במשהו חיישינן שנתפשט המשהו בכולו (מג""א ס""ק ל""ב, מ""ב ס""ק ע""ג, שעה""צ ס""ק קל""ב), והקשה השעה""צ (ס""ק קל""ג) ע""פ הש""ך (יו""ד סי' ק""ה ס""ק י""ח) דהא דאמרינן דאין אנו בקיאים היינו באיסור בעין אבל הכא מיירי באיסור בלוע ולזה אמרינן דבכחוש אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, ותי' הגר""א דהכא חיישינן שמא נגעה החטה בכל אחת מהן ונאסרו כולם במשהו, ועוד י""ל דמשמע משארי אחרונים דאפ""ה מחמירים דאין אנו בקיאים, וביאר מ""ב עו""ה (משנת שעה""צ אות מ') ע""פ החוו""ד וחזו""א דהכא החטה עדיין היא בעין ונחשב כאילו האיסור בעין ולא בלוע ועל כן מחמירים (שעה""צ ס""ק קל""ג), ועוד הקשה המשאת בנימין הרי אנו בקיאין בחמץ שאינו שמן כלל, ותי' הפמ""ג (א""א ס""ק ל""ב) דחיישינן שהתרנגולת מפטם את החמץ, אמנם מבואר משארית יוסף בפנים דהוא ס""ל דמליחה כבישול ואפי' בכחוש גמור נותנת טעם עד ששים (מ""ב עו""ה הע' קע""ח) {אבל כפשוטו י""ל דאפי' בחטה אמרינן דאין אנו בקיאין}], אבל למעשה הרמ""א הכריע להקל בשאר החתיכות ע""י קליפה ורק אותה חתיכה אסור לגמרי [דלגבי אותה חתיכה אמרינן דאין אנו בקיאין וכולה אסור אבל מחתיכה לחתיכה כתב הש""ך דאמרינן דאנו בקיאין ולא יאסור, אמנם כתב החזו""א (סי' ק""כ ס""ק י""ב) ע""פ החוו""ד (סי' ק""ה ס""ק י""ח) דהיינו כשהוא רק בלוע וליכא בעין כלל משא""כ הכא יש בעין קיים בחתיכה ראשונה ממילא יש מקום להחמיר אפי' מחתיכה לחתיכה ועל זה אמרינן דמקילינן באיסור משהו דהוא דרבנן בצירוף שיטת מהר""ם דס""ל דאפי' באיסור שמן אינו הולך מחתיכה לחתיכה משא""כ באותה חתיכה מחמרינן, ועוד דלית ביה שמנונית כלל ולא שייך בו פעפוע ודיינו להחמיר באותה חתיכה (מ""ב ס""ק ע""ד)]"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת החטה אחר המליחה והדחה שניה?	"אם נמצאת על התרנגולת מבחוץ פשוט דנפלה שם אחר ההדחה וסגי בהדחה לחוד, אבל אם נמצאת בתוך התרנגולת מסתמא היתה שם בשעת המליחה ואוסרת כהנ""ל (מג""א ס""ק ל', מ""ב ס""ק ע'), ועל כן נוהגות הנשים לבדוק היטב היטב בפנים שלא ישאר שום גרעין קודם מליחה (ערוה""ש סע' מ""ו)"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחטה שנתרככה?	"כתב הט""ז (ס""ק כ') דלפי הרמ""א צריך להחמיר בנתרככה, וכן נקטו הרבה פוסקים [דלא כשיירי כנסת הגדולה דס""ל דהרמ""א מודה בצלי דאינה אוסרת אלא אם נתבקעה (ח""י ס""ק מ""ט)], ומיהו כתב הביה""ל (ד""ה חטה) במקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יו""ט בודאי יש מקום להקל טפי בנתרככה, ומסיים דבספק נתרככה אין להחמיר כלל {משמע אפי' שלא במקום הפסד מרובה}, ועוד הוסיף הביה""ל (ד""ה אבל) דזהו דוקא כשנתלחלחה החטה אבל אם היא נגובה אינה פולטת כלל והוי כטהור מליח וטמא תפל, ואפי' אם נפל חמץ גמור על בשר מלוח יש להקל במקום הפסד מרובה כמו בשאר איסורים"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לפי הכרעת הרמ""א, מדוע צריך להסיר כדי קליפה בשאר החתיכות?"	"מבואר מהט""ז ועוד אחרונים דחיישינן שמא נגעה החטה בהן, ולפי""ז אם יודע בודאי דלא נגעה בשאר החתיכות א""צ להסיר הקליפה [ודלא כהחיי""א דמחמיר להסיר הקליפה בכל אופן (שעה""צ ס""ק קל""ה)], אבל אם יודע שנגעה באחד מהם צריך להסיר קליפה מכולן דחמץ בפסח אינו בטל ברוב (מג""א ס""ק ל""ג, מ""ב ס""ק ע""ה), ועוד כתב העולת שבת דאם נסתפק אם החתיכה נגעה אותה חתיכה שנמצא בה החטה אפי' קליפה א""צ {דהוי כמו ס""ס} (ביה""ל ד""ה ע""י), וע""ע בערוה""ש (סע' מ""ה - מ""ו) דמקיל לגמרי בשאר החתיכות דא""צ להסיר הקליפה ובפרט במליחה מועטת"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נתבשלו החתיכות קודם שהסיר הקליפה?	"כל התבשיל אסור (מ""ב ס""ק ע""ה) [וכפשוטו דלא כמשאת בנימין (סי' ס""ט) דמקיל בדיעבד, והמג""א (ס""ק ל""ג) אוקמיה המשאת בנימין במקום דודאי לא נגע בשאר החתיכות] {ופשוט דלפי הערוה""ש (סע' מ""ה) מותר}"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש היתר למכור לגוי 1) אותה תרנגולת שנמצאת בה החטה 2) שאר התנרגולות?	"1) הא""ר ס""ל דה""נ לפי הרמ""א אסור למכור אותה תרנגולת לגוי אלא צריך לשרוף כולה וכמ""ש הרמ""א לעיל (סע' י'), אבל הגר""א והגר""ז ס""ל דכאן מודה הרמ""א דיכול להקל ולמוכרה לגוי דהוי רק מליחה ולא בישול אבל בודאי צריך לקלוף תחילה מקום החטה (מ""ב ס""ק ע""ו) 2) כתב הרמ""א דמותר למוכרם לגוי [ואע""פ שלעיל (סי' תמ""ז סע' א') החמיר הרמ""א שלא למכור לגוי חוץ מדמי חמץ כאן מקיל דהוי רק מליחה (רמ""א עם הגהת הט""ז, מ""ב ס""ק ע""ח)]"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להשהות התנגולות עד לאחר פסח 1) אותה תנגולת 2) שאר התנגולות?	"1) הט""ז (ס""ק כ') והח""י (ס""ק מ""ט) מקילין להשהות כשקולף תחילה, אבל ממג""א (ס""ק ל""ג) משמע דס""ל כהר""ר בנימין אב""ד דק""ק פוזנא דצריך להשליכה לנהר [והוא החמיר להשליך כל השורה, וביאר החמד משה שהיה בענין שיש להסתפק שנגעה החטה בכל השורה דאל""ה לא מחזקינן איסור מחתיכה לחתיכה, ולפי הט""ז יש להקל אף באופן זה (ביה""ל ד""ה אותה), ועי' בערוה""ש (סע' מ""ז) דכתב דא""צ להשליך שאר השורה {דהוא מיירי כשאינו מסתפק אם נגעה בכל השורה}], והכריע המ""ב (ס""ק ע""ז) לסמוך על הט""ז דוקא בנתרככה ולא בנתבקעה 2) כתב הט""ז (ס""ק כ') דכיון דהוא רק ספק נגיעה יש להקל להשהות את כולם [ופשוט דמיירי בלא קילוף דאילו בקילוף מותר אפי' באכילה, וליכא הוכחה מתשובת הרמ""א לדין זה דאפשר דהוא מיירי בדליכא ספק נגיעה בשאר התרנגולות (שעה""צ ס""ק קל""ח) {ומ""מ הדרכ""מ (ס""ק י""ב) הביא דיש מתירין להשהות שאר החתיכות}], וביאר השעה""צ (ס""ק קל""ח) דליכא חשש איסור דאורייתא כשמשהה אותם אלא הוא איסור דרבנן דלמא אתי למיכל מיניה ולכן אמרינן ספק דרבנן לקולא ומותר להשהותם וא""צ לקלוף {אבל בודאי נגע אסור להשהותה שמא יבא לאוכלה והחמץ אינו בטל בפסח, אבל אם היה קודם פסח כבר נתבטלה בפסח ואינו חוזר וניעור, ועי' במ""ב לעיל (סי' תמ""ב ס""ק א') היכא דטעם החמץ אינו בטל בששים קודם פסח דיש בזה מח'}"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם נמצאת החטה בתוך הציר, מה הדין בהחתיכות 1) שבתוך הציר 2) שלמעלה מן הציר?	"1) הוי כמבושל בשיעור מועט וצריך לבער כולו (ט""ז ס""ק כ', מג""א ס""ק ל""ג, מ""ב ס""ק ע""ח) 2) הוי כמליחה ויכול למוכרה לגוי או להשהותה לפי הט""ז (מ""ב שם)"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש מים עם מעט שכר והדיח בהם בשר אחר מליחתו בפסח?	"הצמח צדק (סי' ל') מחמיר דהוי כמו מליחה, אכן הח""י (ס""ק מ""ו) השיג עליו דהמים מבטלים כח המלח והוי כמו צונן [בלא שרייה] וסגי בהדחה בעלמא ואפי' אם יש בה פילי ומשום חומרא בעלמא יש לקלוף מעט בשר ממקום שנגע במים, והחיי""א ס""ל דאם יש פילי צריך קילוף מדינא [אפי' בלא מלח] {וצ""ע דאם חושש לפילי לאסור כל החתיכה (ר""י באק), ופי' מ""ב עו""ה דהכא מיירי בבשר חי דמדינא אינו בולע אפי' בפילי ואפ""ה החמיר החיי""א בחמץ דבולע כדי קליפה} (מ""ב ס""ק ע""ח)"	סימן תסז סעיף יד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה דין אם נמצאת חטה בתרנגולת צלויה?	"צלי חמור טפי ממליח ולכו""ע לכל הפחות אוסרת כל סביבותיה לפי אומד הדעת [ובתרנגולת שמינה מפטם החטה ופשוט שאוסרת כל התרנגולת (מג""א ס""ק ל""ד, מ""ב ס""ק פ""א), ולפי הרמ""א (סע' י""ד) אין אנו בקיאין בין כחושה ושמינה ואפי' בכחושה אסורה כולה (שעה""צ ס""ק קמ""ד)], והוסיף הטור בשם הרוקח דכיון דמהפכין השפוד מתפשט בכל התרנגולת [ודוקא בחמץ שהוא איסור משהו אבל לא חיישינן להכי בשאר איסורין דהמשהו שנתפשט בכל התנרגולת הוי בטל (מג""א ס""ק ל""ה, מ""ב ס""ק פ""ב)], ועוד הוסיף הטור בשם הרא""ש דע""י ההיפוך מתפשט הטעם מתרנגולת לתרנגולת אם נוגעות זו בזו {ומשמע דאין החטה הולכת מזו לזו אלא טעם החטה, וצ""ב המציאות למה זה נגרם מחמת ההיפוך}, והמחבר הביא כל השיטות"	סימן תסז סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת החטה על גבי התרנגולת?	"כתב החיי""א דודאי נפל עליו עכשיו ואינו חמץ דשומן התרנגולת הוי כמי פירות (מ""ב ס""ק ע""ט)"	סימן תסז סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בנתרככה?	"ה""נ לפי הרמ""א לעיל (סע' ט') דינה כנתבקעה (מ""ב ס""ק פ')"	סימן תסז סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין אם נצלה ע""ג גחלים?"	"כיון שאינו מהפכו לפי המחבר אוסרת סביבותיה אבל לפי הרמ""א כל התרנגולת אסורה (מ""ב ס""ק פ""ג), ונראה דה""ה בשפוד שלא הפכו, והתם כתב הפמ""ג (א""א ס""ק ל""ו) דלפי הרמ""א לעיל במליחה אפי' האחרות אסורות [וצריך להעמיק כל סביבותיה] אפי' בכחושה אם לא בהפסד מרובה דחיישינן שמא נגעו בכולם וא""כ ה""נ כשהם ע""ג גחלים לפי הרמ""א האחרות אסורות [כל סביבותיה] אם לא במקום הפסד מרובה {ודוקא הכא שמעמיק כל סביבותיה שייך הפסד מרובה משא""כ לעיל במליחה דהיה רק כדי קליפה לא שייך הפסד מרובה} [ודוקא כשאינן נוגעות אמרינן בסמוך דאינן נתפשט דרך שפוד]"	סימן תסז סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"לפי הרא""ש, מה הדין אם התרנגולות אינן נוגעות זו בזו?"	"מבואר מדבריו דאין הטעם הולכת דרך השפוד, אמנם כתב המג""א (ס""ק ל""ו) דזהו דוקא בתרנגולת כחושה אבל בשמינה הולכת דרך השפוד [והיינו בכדי קליפה (מחה""ש, שעה""צ ס""ק קמ""ו), ויש צד בדגול מרבבה כדי נטילה], והמקור חיים מקיל אפי' בשמינה דהביא ש""ך (יו""ד סי' ק""ה) דבבלוע לא אמרינן פיטום {ואע""פ שהחטה עדיין בעין מ""מ לגבי תרנגולות אחרות מצטרפין השיטה דס""ל דאפי' בשמינה אינה הולכת מחתיכה לחתיכה וכמ""ש לעיל לגבי מליחה בשם החזו""א וחוו""ד}, ומצדד הח""י (ס""ק נ""ג) דא""צ להחמיר כהמג""א אם רק נתרככה (מ""ב ס""ק פ""ד)"	סימן תסז סעיף טו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת חטה בזפק?	"איתא בגמ' (מנחות ס""ט, בכורות ז') דלגבי טומאה אמרינן עיכול והטור ותוס' (מנחות שם ובכורות שם) הביאו מח' ראשונים אי ילפינן איסור מטומאה, והכריע הרא""ש והמחבר כמ""ד דלא ילפינן איסור מטומאה ולפיכך לגבי חמץ לא הוי עיכול ויכול להחמיץ, ואפ""ה לאחר הבהוב אינו אוסר אלא בכדי קליפה ואין הבליעה יוצא מתוך הזפק ודי להשליכה לבד ושאר התרנגולת מותרת [והב""ח כתב דלפי הרמ""א דמחמיר במליחה וצלי לאסור כולה ה""נ כל התרנגולת אסורה, אכן קיי""ל כהמג""א (ס""ק ל""ז) והט""ז (ס""ק כ""א) דכתבו דהכא מודה הרמ""א להקל דהוי רק הבהוב ומעביר האש תמיד ממקום למקום [ובזה מיושב נמי הא דקיי""ל ביו""ד (סי' ק""ה סע' ד') דצלי אוסר כדי נטילה די""ל דהקילו בהבהוב (דעת תורה למהרש""ם)] (מ""ב ס""ק פ""ו) {ולכאורה צ""ע דקיי""ל דהבליעות הולכים מיד וכמ""ש השעה""צ לעיל (סי' תנ""ב ס""ק ג'), ודלא כחמודי דניאל, ודחה ר""י באק דהתם מיירי לגבי בליעות בכלים אבל הכא מיירי בבליעות במאכלים, ובזה מתיישב נמי החמודי דניאל דמיירי במאכלים}, ואפי' הא""ר (ס""ק ל""ז) מודה לזה להקל ואינו מחמיר באכילה אלא כשנמצא חוץ לזפק, ויש ט""ס בח""י (שעה""צ ס""ק קמ""ט)], והמ""ב (ס""ק פ""ח) הביא שהגר""א (ס""ק נ""ג) מצדד להקל לגמרי דאפי' לגבי איסור חשיבי כמעוכלים ואינם מחמיצים {וצ""ע דהגר""א מסיים דהעיקר לחלק בין קשין לרכים, וחטין הוו קשין ואינן כמעוכלין}, והערוה""ש (סע' מ""ט) מקיל אפי' במליחה גמורה שלא לאסור אלא כדי קליפה בצירוף השיטות דהוי כנתעכל"	סימן תסז סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמצאת חוץ לזפק אחר הבהוב?	"כתב הפמ""ג (מש""ז ס""ק כ""א) דלכתחילה צריך לקלוף אותה מקום אבל בדיעבד אם בישלה בלא קילוף מותר (מ""ב ס""ק פ""ו), וביאר השעה""צ (ס""ק קמ""ט) דמעיקר הדין קיי""ל דהבהוב א""צ אפי' קליפה ורק לחומרא בעלמא מחמירים לעשות קילוף "	סימן תסז סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם טוב להוציא החטין מהזפק קודם הבהוב?	"המג""א (ס""ק ל""ז) הביא ממהרי""ל דנשים נוהגות להוציא הקורקבן {והזפק} קודם הבהוב, וכעין זה הביא המ""ב (ס""ק פ""ו) בשם שיירי כנסת הגדולה, ומסיים שמי שעושה כן הרי זה זריז ונשכר [והערוה""ש (סע' מ""ט) אינו מכיר מנהג זה]"	סימן תסז סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לשרוף החטין שנמצאו בתוך הזפק?	"כתב הלבוש דצריך לשרפם דתלינן שנתחמצו מלחות הזפק (מ""ב ס""ק פ""ז) {וצ""ב דהמ""ב לעיל (סי' תס""ו ס""ק כ""ז, שעה""צ שם ס""ק ע""א) מבואר דהלחות שבמעי התרנגולת ובהמה אינן מחמיצין}"	סימן תסז סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מי ראוי לעסוק בעניני פסח?	"המג""א (ס""ק ל""ז) הביא מספר תניא דכל עניני פסח לא יעשה ע""י עכו""ם, והוסיף הפמ""ג (א""א ס""ק ל""ז) דראוי שכל עניני פסח יהא נעשים ע""י גדולים זכרים בני דעת וכ""ש עשיית מצות {ונראה לר""י באק דזהו רק לגבי הדברים שצריכים נאמנות או לשמה אבל שאר דברים פשוט דמותר ע""י גוי וקטן}"	סימן תסז סעיף טז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לקנות תרנגולת בתוך פסח?	"השע""ת (ס""ק מ""ד) הביא מרב אחד שצידד לאסור לקנות תרנגולת בפסח שאם יהיה חטה בזפק נמצא שהוא קונה חמץ בפסח, והשע""ת חולק עליו דאין לבטל שמחת יו""ט מפני זה אלא יכוין שלא לקנות הזפק ותיכף אחר השחיטה ישליך הזפק"	סימן תסז סעיף טז		
